מכתב סליחה לכריסטיאנו / דור רומנו



כתב: צוות האתר | תאריך: 04/04/2018

כריסטיאנו רונאלדו עשה זאת שוב. התחרות הגדולה הזו בין כלי התקשורת ובכלל אוהדי הכדורגל, מי יתאר את השחקן הזה בצורה היצירתית ביותר, מי יוכל 'לחדש' לנו כמו שכריסטיאנו מחדש שבוע אחרי שבוע. סרקתי, העמקתי, קראתי, חפרתי בכל אתרי הספורט המרכזיים. ועכשיו כמה מילים שלי. עוד בשנה שעברה הזמנתי מסיכה של כריסטיאנו מאיביי והופתעתי שזה הגיע כל-כך מהר. עשיתי תמונה בפורים 'בשביל הספורט'. השנה החלטתי ללכת עם זה צעד אחד קדימה - התחפשתי לכריסטיאנו. התחפושת הגדולה בהיסטוריה. ילדותי, מפגר, מעריץ - אבל מיוחד, כל-כך שונה. חשבתי לעצמי - אני אלך ברחוב ויהיו עוד אלף סופרמן\ספארטה\ווטאבר. אני רוצה להיות אחד, יחיד ומיוחד. כמובן כריסטיאנו רונאלדו. וכך היה. הלוואי והייתי יכול להעביר לו את התמונה, הוא היה גאה.

'היי חמוד, אתה רוצה להצטלם עם כריסטיאנו?', אמרה אמא לילד המתוק שלה אחרי שהבחינה בי. ואני הרגשתי כריסטיאנו ליום אחד ונענתי בשמחה לכל מי שפנה. בכל הגילאים, מכל המינים. אחרי החג היה קשה לחזור להיות בן-אנוש. אפרופו ילד, כריסטיאנו מחזיר אותי לילדות. אומרים שאין כמו אהבה ראשונה ואני התאהבתי בריאל מדריד בגלל ראול. הוא תמיד יישאר הגדול מכולם לדעתי. אבל לא יכולתי להאמין שאחריו יגיע שחקן שאצליח להעריץ בצורה כה עיוורת, לחזור לספור את הגולים, שלב אחרי שלב, לבדוק איזה שיא הוא שבר. שאגת ה-Gol De Raul התחלפה בשאגת ה-SSSUUUII המפורסם. הנשיקה לטבעת התחלפה בהרמת הידיים למעלה, כמוהו. ארון החולצות המיוחד של ראול למד לחלק פינה גם לכריסטיאנו, השחקן שאני קונה חולצה שלו כמעט בכל עונה. מס' 7 נשאר מס' 7, כריסטיאנו קיבל את החולצה איי-שם ב-2010, ואין ראוי ממנו.

זו כבר שנה שנייה שהוא עושה את זה, מתחיל לשחק רק באמצע העונה. אני הייתי זה שהעז לדון בעתידו ופתחתי ת'רד בפורום האם צריך להיפרד. זה נבע מאכזבה עצומה, שנבעה מהרף הכל-כך גבוה שהורגלנו אליו - עונות של 50 גולים קל. אלף אלפי-הבדלות, כך כתב שלט של אוהדי בארסה ללואיס פיגו כשזה חזר לקאמפ-נואו לראשונה, במדי ריאל מדריד - 'אנחנו שונאים אותך כל-כך כי אהבנו אותך כל-כך'. איכזבת אותי כל-כך, כריסטיאנו, כי עשית עבורינו כל-כך הרבה. ההחמצות בדרבי, בבילבאו, בקלאסיקו החלש שראיתי לצערי במו עיני מהסנטיאגו ברנבאו. וברור שהפער בצמרת בליגה נבע אך ורק מזה. אבל כריסטיאנו הוא אנושי, מסתמן, גם אם אנשים לעתים שוכחים. 

ואז הגולים מגיעים כמו קטשופ. בשנה שעברה הוא טחן את הנוק-אאוט עם סיומת שלא נראתה כמוה בכדורגל העולמי, והשנה זה קורה שוב. ריאל מדריד הכושלת התקפית, מנצחת משחקים בקלות והשוותה את מס' הכיבושים של בארסה. הצמד נגד דפור נלקח כמובן מאליו וצחקו עליו על הפלסטר. נגד ולנסיה היה מדובר בפנדלים, ונגד לבאנטה הוא שוב לא הבקיע. ואז סוסיאדד ספגה ממנו מהלומה, וכמובן הצמד נגד פאריס. כמו שריאל מדריד וליגת האלופות זה סיפור אהבה - כריסטיאנו רונאלדו וליגת האלופות זה סיפור אהבה.

שלושה גביעי אירופה יש לו בלבן של ריאל מדריד, בכל אחד מהם היה סופר-משמעותי. הוא חולם לנפץ את השיא של עונת הדסימה עם 17 שערים. ההמתנה מ-2002 עד 2014 הייתה כל-כך ארוכה, כמו נצח, ומאז - ריאל מדריד הזו תיזכר כאחד הקבוצות הגדולות, שחזרה לשלוט בכדורגל האירופי. שלוש זכיות ברציפות זה משהו פסיכי, בלתי-נתפס, מאז באיירן ב-1974-76. אבל ריאל מדריד כבר הוכיחה שאין לה גבולות. ויש לה את כריסטיאנו רונאלדו. הוא רעב, הוא לא יודע נחת, הוא אובססיבי לגביע עם האזניים הגדולות - בדיוק כמו ריאל מדריד. בדיוק כמוני. וכמו שהוא התעופף אתמול ונגע בשמיים עם המספרת המטורפת - הוא רוצה להשאיר את ריאל מדריד באולימפוס. אני חולם על הגביע ה-13. כרגע כריסטיאנו, בלבן בלבד, עם שלושה גביעי אירופה - כמו ראול, כמו היירו, כמו רוברטו קרלוס, כמו קסיאס. גביע אירופה רביעי? זה כבר כמו החבר'ה משנות ה-50-60, האגדות. כמו מספרי השערים שלו.

אבל גם אם זה לא יקרה, צריך להעריך את מה שכריסטיאנו עשה מאז ומעולם בעצם, ואת מה שהקבוצה הזו עשתה באירופה בשנים האחרונות. היא לא רק מנצחת - היא דורסת, היא לא רק דורסת - אלא מנצחת את הקבוצות הטובות ביותר, גם בבית וגם בחוץ. היא לא רק מנצחת - היא גם זוכה בתארים. כריסטיאנו לא היה בכלל נגד לאס-פלמאס, עזבו אותו ממשחקי הליגה הזניחים, הוא שומר את עצמו למאני-טיים. ועם כל הכבוד למאני-טיים, אני תמיד אזכור לו דבר אחד בהקשר העונה הנוכחית - הוא גרם לי להתאהב מחדש. לחכות לכל משחק, ולו משחק הליגה הזניח ביותר - בטירוף ובאובססיה של ילד. לקפוץ בכל גול, גם גם זה ה-4 וה-5:0. להפגיז לכם את 'הפיד' בפייסבוק. ככה אני, תמיד הייתי אוהד כזה. אז סליחה שהעזתי לפקפק בך, סליחה. ותודה...

 




תגובות